החלטה בתיק רע"פ 4542/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי ור' וינוגרד) בעפ"ת 13932-03-12, מיום 16.05.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, אשר ניתן ע"י כב' השופט סג"נ י' ריבלין, ביום 25.11.2009. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים.

ההליכים הקודמים

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירת גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

           בכתב האישום נטען כי ביום 05.11.2005, בסמוך לשעה 05:10, נהג המבקש בכביש תל אביב -ירושלים , מכיוון תל אביב לכיוון ירושלים, בדרכו חזרה הביתה מבילוי בדיסקוטק. המבקש נהג ברכבו לאחר ששתה 0.33 ליטר בירה, בסמוך לשעה 02:00, והיה ער כל הלילה.

           עוד צוין בכתב האישום, כי הכביש הרלוונטי, כולל שני נתיבים ברוחב 3.8 מטרים כל אחד, לכל כיוון נסיעה, ורוחב השול עד למעקה הבטיחות, הוא 3 מטרים. הכביש היה רטוב מגשם, אך תאורת הכביש פעלה "והאירה היטב את הכביש".

           המבקש נהג ברכב למרות עייפותו, ובסמוך לשעה 05:15 נרדם. כתוצאת מכך סטה ימינה והתנגש בעוצמה עם חזית רכבו, בחלק האחורי של רכב אחר, בו נהג איתן בן שימול (להלן:"המנוח").

           כתוצאה מהתאונה, נזרקו שני כלי הרכב ימינה, פגעו במעקה הבטיחות, ונהדפו חזרה אל הכביש. בעקבות הפגיעה הקשה, נפצע המנוח באורח אנוש, ונפטר מפצעיו בדרכו אל בית החולים. המבקש נפצע באורח קל, ופונה באמצעות אמבולנס אל בית החולים אסף הרופא.

3.        ביום 18.07.2011, לאחר משפט הוכחות, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה המיוחסת לו.

           בית המשפט קבע כי המבקש נרדם בעת הנהיגה, וזאת עפ"י אמירתו הספונטנית, שנמסרה בבוקר שלאחר התאונה, לראש מחלק תאונות דרכים במחוז מרכז (ת/2). לעניין אופן התרחשות התאונה, קיבל בית המשפט את עדות בוחן התנועה, כי התאונה אירעה בשול הכביש, ודחה את התיאוריה החלופית שהעלתה ההגנה, לפיה רכבו של המנוח סטה ימינה לשול, התנגש בגדר הבטיחות או בשפת גדר הבטיחות, חזר שמאלה למסלול הנסיעה, ורק אז פגע בו רכבו של המבקש. עוד הדגיש בית המשפט, כי גם אם התאונה היתה מתרחשת כגרסת ההגנה, גם אז לא היה מנוס מהמסקנה, כי זו התרחשה באשמת המבקש. אשר לעובדה, כי המנוח נהג בשכרות, קבע בית משפט קמא, כי אין קשר בינה לבין נסיבות התאונה.

4.        במסגרת גזר הדין נתן בית המשפט את דעתו על הרשעותיו הקודמות של המבקש, בהן שתי הרשעות בגין עבירות שבוצעו לאחר מועד קרות התאונה, האחת בגין נהיגה בשכרות, והאחרת, נהיגה במהירות. כן קבע בית המשפט כי הימשכות ההליכים בנסיבות דנן נעוצה, בעיקרה, בהתנהלות ההגנה. לקולא, התחשב בית המשפט במצבו הנפשי של המבקש לאחר התאונה, כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בפניו במהלך הטיעונים לעונש.

           לאור האמור, גזר בית משפט השלום לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בפסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה, שאינו תקף מעל שנה; ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 שנים.

5.        המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו, על שני חלקיו, נדחה.

           בית המשפט המחוזי קבע, כי הוא מקבל את מסקנת בית משפט קמא, לפיה שני התרחישים (תרחיש התאונה כפי שנקבע בהכרעת הדין והתרחיש המוצע על-ידי ההגנה), מובילים לאותה מסקנה, בדבר הרשעת המבקש. לאור זאת, ציין בית המשפט המחוזי, כי, אין צורך לקבוע מה היה התרחיש הספציפי לקרות התאונה.

           בית המשפט המחוזי אף קבע בפסק דינו, כי הערעור על הכרעת הדין אינו יכול להבנות מאמירת בית המשפט קמא, לפיה הוא מעדיף את גרסת בוחן התנועה, משום נסיונו ב"תיקים אחרים ולאור עדות הבוחן האמינה" עליו. לגישתו של בית המשפט המחוזי, משמעות הדברים היא כי מסקנת בית המשפט לתעבורה מבוססת על קבלת עמדת הבוחן, אשר מולה לא הוגשה חוות דעת נגדית.

           בית המשפט המחוזי הבהיר בנוסף, כי ראיה למסקנה לפיה נרדם המבקש, עובר להתרחשות התאונה, ניתן למצוא גם ברישום בתיקו הרפואי של המבקש ובהודעתו שנגבתה בבית החולים (ת/9), ולא רק בדברים שמסר בבוקר שלאחר התאונה, בעת שהותו בבית החולים (ת/2), מאחר ש"קיימת בעייתיות למצוא במוצג ת/2 חיזוק למסקנה..בשל נסיבות גבייתו".

           בשולי פסק הדין התייחס בית המשפט להסברי ההגנה בדבר הימנעותה מהגשת חוות דעת נגדית לדו"ח בוחן התנועה, וקבע כי להגנה היתה הזדמנות ראויה להתגונן, וכי לא נפל פגם בהתנהלות בית משפט קמא בעניין זה, ולא קופחה הגנתו של המבקש.

           אשר לגזר הדין, קבע בית המשפט המחוזי, כי רשלנות המבקש מצוייה במדרג גבוה, ואין טעם ראוי להתערבות בגזר הדין שהושת עליו. על אחת כמה וכמה, כאשר התברר כי שהמבקש עבר עבירה חמורה של נהיגה בשכרות, בעוד מתנהל משפטו בעבירה דנן.

הבקשה

6.        בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ע"י ב"כ המבקש, עו"ד דוד וינצקי, נטען, לעניין הכרעת הדין, כי יש לדחות את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה שני התרחישים האפשריים לקרות התאונה מובילים לאותה מסקנה, כי המבקש הורשע כדין. זאת, משום שאם התאונה התרחשה עפ"י גרסת ההגנה, אזיי מדובר בתאונה פתאומית ובלתי נמנעת, שהמבקש אינו אשם בה. עוד נטען בבקשה, כי בית המשפט לתעבורה, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, לא נתנו משקל ראוי לאפשרות קיומו של התרחיש השני. זאת, אף שבוחן התנועה אישר בעדותו בבית המשפט, כי התרחיש המוצע ע"י ההגנה, הינו תרחיש אפשרי. עוד נטען, כי עצם האפשרות כי קיום תרחיש נוסף, משמעה ספק סביר בדבר אשמתו של המבקש, שאמור להוביל לזיכויו.